מזה מספר שנים מתנהלים בבתי המשפט בארץ למעלה מ-15 תביעות של בעלי בתים על נזקים הרסניים שנגרמו בבתיהם אשר נשענו על חוות דעת רבות של בכירי מהנדסי הקרקע והביסוס בארץ ובכירי מהנדסי השלד לבדיקת עניין הסדקים שנוצרו. כולם היו באחדות דעים, שאי השימוש בשרוול הטלסקופי להפרדת הכלונסאות מהקרקע התופחת שבתוכה בוססו הכלונסאות תרם רבות להופעת הסדקים.

למרות שבכל תוכניות היסודות שהוכנו על ידי אותו מהנדס שלד הייתה דרישה להשתמש בשרוול הטלסקופי בשני המטרים העליונים של הכלונסאות לנטרול  ו/או הפחתה משמעותית מכוחות השליפה על הכלונסאות,  הדבר לא יושם בכל הבניינים כאשר באלה שכן יושם לא הופיע אפילו סדק נימי אחד ובאלה בהם לא יושם, הופיעו סדקים הרסניים שהביאו במקרים מסוימים להריסת המבנה ובנייתו מחדש.

המקרה שלפנינו הינו    case history לכל דבר ועניין  כאשר הוא מאפשר לנו, כמהנדסי מבנים ומהנדסי קרקע וביסוס, להיווכח מיעילותו המצוינת של השרוול בנטרול חלק משמעותי מאוד מכוחות הלחיצה האנכיים (כוחות השליפה) ומכוחות הלחיצה האופקיים על הכלונסאות עקב תפיחת הקרקע החרסיתית וזאת בעקבות השיפור המשמעותי בשרוול והוספת החומר הספוגי הנמצא בין שני חלקי השרוול.

בהרצאה זו יוצגו ממצאים רבים של בדיקות מעבדה, העמסות ניסיון בשדה ובמעבדה ותמונות מהשטח שיכולות לעניין כל מהנדס בניין וכל יועץ קרקע וביסוס. חשוב לציין שזהו מקרה מעניין שניתן ללמוד ממנו את מכניזם ההשפעה של תפיחת הקרקע האופקית והאנכית על כלונסאות המועמסים קלות והמבוססים בקרקע חרסיתית ובכך, נשפר את הבנתנו ונטמיעה בתחום של  ביסוס מבנים בקרקעות תופחות.

נותר לציין רק שהשרוול הינו פטנט כחול-לבן ופטנט בינלאומי שפותח על ידי לפני שנים רבות ובעזרת המבדקה לדרכים וקרקע של הטכניון שביצעה את ניסיונות השליפה. עד כה השרוול מצא שימוש ביותר מ-10,000 כלונסאות בתוך קרקע חרסיתית תופחת כאשר בכל המבנים בהם היה שימוש בשרוול, לא דווח על סדק נימי אחד.